המדרש כאן דן בשתי אפשרויות, שמטרתן לצמצם את הפערים בין ההלכות: מדוע לא תחול שמיטת כספים גם ביובל, ומדוע לא יחול שחרור העבדים גם בשמיטה? התשובה לשאלה השנייה מובנת - שחרור עבדים אינו קשור לשמיטה, כיוון שכפי שראינו בפרק הקודם, השמיטה אינה קשורה לרעיונות הדרור והשיבה אל הראשית; אך מדוע בעצם שמיטת כספים אינה חלה ביובל? הרי כפי שראינו שמיטת כספים קשורה באופייה לחוקי הדרור, ואם כן מדוע לא להקיש בינה לבין שחרור העבדים ולעצב את הלכותיהם במבנה דומה? בנוסף לכך, אם ישנו רצף בין השמיטה ליובל והיובל הוא העצמה של השמיטה, מדוע שלא יישמטו בו גם ההלוואות? העובדה ששמיטת כספים אינה חלה ביובל נראית כפגם במבנה ההלכות, כצרימה במערכת.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ב׳, מ״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.