לפי המיון שנקבע כאן, שחרור העבד שייך לדיני היובל גם כשהוא חל בשנה השביעית; זוהי אמירה המשקפת את תפיסתם של חז"ל לגבי מקומם של דיני העבד. דינים אלו לא נתפסו בעיני חז"ל כדינים פרטיים שבין האדון לעבדו. העבדות נתפסה כמעמד, ומסיבה זו, למשל, העבדים המשוחררים נמנים בין עשרת היוחסין שעלו מבבל במשנת קידושין. בדומה ליובל, גם דיני העבד קשורים לעידן של שלמות הממלכה, לזמן שבו המעמדות והשבטים היו מובחנים וקבועים במקומותיהם. זיקה זו מתבטאת גם בהלכה שהזכרנו לעיל, לפיה עבד עברי נוהג רק כשהיובל נוהג.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ב׳, כ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.