בהמשך לכך, גם בפסיקותיו של הרמב"ם מצאנו ביטוי לתפיסתו את היחסים בין ההלכות השונות. המבנה שיוצר הרמב"ם שונה הן מזה של מדרשי ההלכה והן מזה של רבי: הוא אמנם מקיש, כרבי, בין שתי השמיטות לבין היובל, וסובר ששתיהן נוהגות בזמן הזה מדרבנן, אבל יחד עם זאת הוא מציג הבחנה מהותית בין שמיטת קרקעות, הכרוכה בקדושת הארץ שלא בטלה, לבין שמיטת כספים והיובל, שהם מצוות חברתיות אוטופיות. ההשלכה של הבחנה זו היא שמעמדה של שמיטת קרקעות בזמן הזה הוא מעמד של דרבנן מעין דאורייתא, ואילו שמיטת כספים נוהגת רק כדי שלא תשתכח.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ב׳, ק״ל
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.