הכסף משנה שם נדחק לפרש כי המילה 'מדבריהם' בסוף ההלכה מתייחסת רק לשמיטת כספים, ואילו שמיטת קרקעות נוהגת מן התורה גם כשאין יובל. אבל פירוש זה קשה הן מבחינה עניינית והן מבחינה לשונית: מבחינה עניינית, אם הרמב"ם סובר ששמיטת קרקעות אינה תלויה ביובל, מדוע הזכיר אותה בכלל בהלכה זו? בנוסף לכך, מבחינה לשונית אנו מוצאים במהדורת פרנקל כי הגרסה של הלכה זו בכל כתבי היד של הרמב"ם אינה מאפשרת את פירושו של הכסף משנה, שכן נאמר בה במפורש שגם שמיטת קרקעות היא מדרבנן: 'ובזמן שאין היובל נוהג... ונוהגת שביעית בארץ מדבריהם, וכן השמטת כספים בכל מקום מדבריהם'.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ב׳, קט״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.