נפתח בשמיטת קרקעות, עליה כותב הרמב"ם כך: 'אין שביעית נוהגת אלא בארץ ישראל בלבד שנאמר כי תבואו אל הארץ וגו', ונוהגת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית'. למה מתכוון הרמב"ם כשהוא אומר ששמיטת קרקעות נוהגת גם שלא בפני הבית? הכסף משנה על הלכה זו הבין מכאן שלדעת הרמב"ם שמיטת קרקעות בזמן הזה היא מדאורייתא, למרות חורבן הבית וביטול היובלות. לכאורה, יש ראיה לפירוש זה מהאופן שבו הרמב"ם מביא את דרשת רבי: כפי שנראה, הרמב"ם מפרש אותה רק כהיקש של שמיטת כספים ליובל, ולא של שמיטת קרקעות; ואם כן רק שמיטת כספים היא מדרבנן בזמן שאין יובל, ואילו שמיטת קרקעות ממשיכה לנהוג מדאורייתא. כך מנסח הרמב"ם את היחס בין שמיטת כספים ליובל, ומתוך כך את מעמדה בזמן הזה:
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ב׳, ק״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.