3. ההשמטה והנטישה אינם אקט של נתינה וחמלה, זוהי הטקטיקה הרגילה. אלא של ויתור ונטישה, ההפוגה מתפקדת לא רק ביחס לאביון, אלא ואולי לא פחות ביחס לבעלים. זאת הפוגה של ההיסטורי שלו עצמו, שבירת הנומוס של התחרות, פירוק שלא באמצעות כאוס, אלא נטישה. (משל לאדם העוזב את הכל לטובת משהו) פירוק זה הנו חזרה לאחדות של אחווה, שלא באמצעות הפריצות אלא באמצעות השיתוף והשוויון.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק א׳, צ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.