שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק א׳, ס״ח

הזיקה של שמיטת הכספים למחזור של שמיטת הקרקע עולה גם מההקשר בו מופיעה פרשייה זו. הפסוקים הקודמים לה מצווים על המעשרות, המתנהלים במחזור של שלוש שנים: 'מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִיא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ. וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלוֹקֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה' (דברים י"ד, כח-כט). כפי שטען הרד"צ הופמן, ברור כי מחזור שלוש השנים של המעשרות נועד להשתלב במחזור השמיטות, כך שלאחר השנה השביעית שבה אין זורעים ואין נותנים מעשרות מתחיל גם מניין זה מחדש. כיוון שהביטוי 'מקצה שלש שנים' לגבי המעשרות מקביל ל'מקץ שבע שנים' של שמיטת הכספים, נכרכת גם היא במחזור של שמיטת הקרקעות.