שאלת הזיקה בין מניין השנים של שמיטת כספים לבין מניין השנים של שמיטת הקרקע נדונה בספרי, וכן בדברי רבי במסכת קידושין, לפיהם הפסוק 'מקץ שבע שנים תעשה שמִטה' מובן כמתייחס לשמיטת קרקעות, כך שהמשך הפרשייה קובע כי באותה שנה תחול גם שמיטת כספים. למעשה אנו מוצאים זיקה זו כבר בספר נחמיה, כחלק מהאמנה שכורתים שבי ציון: 'וְנִטֹּשׁ אֶת הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית וּמַשָּׁא כָל יָד' (נחמיה י', לב). פסוק זה מרכיב יחד את ה'נטישה' המוזכרת לגבי שמיטת קרקעות בפרשיית משפטים, ואת הביטוי 'שמוט כל בעל משה ידו' המופיע כאן לגבי שמיטת כספים. עם זאת, חידוש שמיטת הכספים בימי נחמיה לא נעשה בשנת השמיטה, ולהלן נראה כי שמיטת הכספים מתוארת שם בהקשר אחר.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק א׳, ס״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.