בעקבות זאת מבחין הרב ברויאר בין שתי בחינות של השבת, המתבטאות בשתי פרשיות בהן מופיע הציווי עליה: שבת המשכן ושבת המן. שבת המשכן בנויה על הדגם של מעשה בראשית: הקב"ה ברא את העולם בשישה ימים, וגולת הכותרת של הבריאה היא המנוחה ביום השביעי. 'וַיַּרְא אֱלוֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד' (בראשית א', לא); המלאכה מסתיימת באותה ראייה, וכפי שפירש הרמב"ן ראייה זו מהווה קיום הדבר וחיזוקו. המנוחה והשביתה כאן אינן מבטאות העדר אלא מלאות, זמן של קיום ולא של דאגה, זמן שבו ההוויה אינה שואפת להיות מה שהיא איננה, כמתבטא במדרש חז"ל המפורסם: 'באת שבת באת מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה'.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק א׳, נ״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
