שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק א׳, מ״ז

קטיעת החוקיות הכלכלית והחברתית המתבטאת בזרימה הרגילה של ההיסטוריה, מייצגת התנגדות חריפה כלפיה. זו אינה הפוגה זמנית, אלא להיפך - המשחק ההיסטורי הוא זה ההופך למוגבל בזמן. הוא נתפס כשלילי ולכן יש לרסנו באמצעות קטיעתו. שלילת הבעלות האנושית על הארץ השייכת לקב"ה בלבד מזכירה את הרעיון המרקסיסטי של מסירת הרכוש לידי החברה כולה, שגם מקורו הוא בתנועה של שלילה המבוססת על ההתנגדות לעוול ולחוסר השוויון. ההבדל הוא שההתקוממות של המרקסיזם כנגד ההווה מביאה אותו להשליך את יהבו על החדש, על העתיד המסמן את מה שעדיין לא קיים, ולכן ניתן לתאר את ההגעה אליו רק במונחים של מהפכה, קטסטרופה וקפיצה. בשל אופיו המרדני מזהה המרקסיזם את השאיפה לחזור אל תור הזהב כשאיפה בורגנית, שכן אל העתיד ניתן להתקדם רק בדרך של מהפכה מתמדת. לעומת זאת ביובל יש אמנם בחינה של סילוק ההווה, תנועת שלילה של 'גרים ותושבים אתם עמדי' ו'עבדי הם', ולכן הוא זוהה במחשבת ישראל לאורך הדורות עם השאיפות האסכטולוגיות; אך אין ספק שמרידה זו מובילה לחזרה אל המושרשות של תור הזהב. היובל אינו חותר לקץ הטוטלי של ההיסטוריה, אלא להיפך - הוא מכונן זמן מחזורי המשיב את העולם לראשיתו.