שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק א׳, מ״ו

האוטופיוּת והרדיקליוּת של היובל ניכרות גם בתפיסת הזמן המתבטאת בו. לא מדובר כאן רק על השעיית הזמן, פסק־זמן לשנה אחת כמו בשמיטה של פרשיית משפטים, אלא על ביטול הזמן וביטול ההיסטוריה. היובל קוטע את משחקה של ההיסטוריה למקטעים של ארבעים ותשע שנה, כאשר בסופו של כל מקטע כזה המשחק הכלכלי והחברתי מתבטל, וכל אחד חוזר לאדמתו וזוכה בחירותו. זו איננה התפרקות, גם לא רק שנה של חסד המבוסס על רגש סולידריות; לצד הממד של גרות, ביובל יש גם חזרה לאחדות הבראשיתית של היהודי עם משפחתו ואדמתו.