היובל אמנם כולל בתוכו ממד של גרות, אך עם זאת ברור שחוקיו כרוכים במצב בו העם קשור לנחלת אבותיו ויושב לשבטיו. דבר זה בא לידי ביטוי בדרשת הספרא, המובאת גם בבבלי, לפיה היובל נוהג רק 'בזמן שיושביה עליה' ובתנאי שהשבטים אינם מעורבים זה בזה. בדומה לכך, גם את הלכות עבד עברי תלו חז"ל בקיום היובל. דרשות אלו מבטאות הבנה של ההקשר ממנו צומחות מצווֹת היובל: שיבת העבד אל משפחתו והחזרת הנחלות לבעליהן הראשונים מבטאות את החזרה אל השורשים, אך במציאות שבה כבר אין שבטים ואין נחלות, אין לאדם שורשים לחזור אליהם, כך שהלכות אלו מאבדות את משמעותן.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק א׳, מ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.