שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק א׳, מ״ב

רעיון זה, המוסיף רובד עמוק למשמעותו של היובל, מופיע בתשתיתה של פרשייה זו בהקשר של הזיקה שבין החירות לבין השיבה אל הנחלה והמשפחה. אלא שבתפיסה זו יש סיכון של גלישה לאלילות, הידרדרות למצב שבו כל אחד עובד את האל שלו, דבר שיוביל גם לפיצול במישור הלאומי. לכן אל מול התפיסה הזו התורה מציבה כאן תפיסה אחרת, תפיסה של אלוקות טרנסצנדנטית בבחינת 'סובב כל עלמין'. בתפיסה זו לא רק שהאלוקות אינה קשורה לנחלה או למשפחה מסוימת, אלא שהיא גם מערערת על הזיקה של האדם לנחלתו. מושג הקדושה של 'כי לי כל הארץ' קשור לאחדות הפולחן ולדגש על ייחוד הא-ל, רעיונות המנוגדים לזיקה הדתית שבין האדם לנחלתו. תיאור היובל כאן מורכב משתי התפיסות המנוגדות האלו, היוצרות מתח דיאלקטי בין השיבה אל המושרשות לבין תודעת הגרות שיוצרת הקדושה.