כבר במבט ראשון ניתן לראות כי השמיטה מתוארת כאן באופן שונה מאשר בפרשיית משפטים, הן בתוכנה המעשי והן ברעיון העומד מאחוריה. ראשית, הנושא של הפסוק הפותח איננו האדם המצווה לנטוש את תבואתו, אלא הארץ השובתת 'שבת לה''. משביתת הארץ נגזרים איסורי המלאכה המפורטים בפסוק, הכוללים הן את איסור עבודת האדמה והן את הפקרת פירותיה. גם ההקשר של איסורים אלו הוא שונה: לא מדובר כאן על דאגה לעניים, ואין תיאורים של סבל; במקום האביון, דמות המדגישה את החוסר, מופיעים כאן העבדים והאמות, השכירים והגרים.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק א׳, כ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.