הצבת החמלה כנימוק לשמיטה ולשבת קשורה גם לכך שנושא הפרשייה הוא האדם - בעל השדה המצווה על השמיטה והנטישה - וזאת בניגוד לפרשיית בהר המתמקדת בארץ. אבל מהו תוכנו של ציווי זה? התורה מצווה כאן על שמיטה ונטישה, ולא על השביתה עליה מצווה פרשיית בהר, כפי שנראה בהמשך. כפי שכבר כתבו כמה מן המפרשים, לפי פשוטו של מקרא אלו אינם ציוויים על איסור מלאכה, אלא על הפקרת היבול. אין כאן איסור על עבודת האדמה, אלא רק מצווה לנטוש את התבואה. תיאור זה מתאים לנקודת המבט החברתית על השמיטה, המתמקדת בדאגה לעניים.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק א׳, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.