בפרשיית משפטים מופיעה השמיטה לצִדם של חוקים העוסקים בצדק חברתי. הנימוק החורז יחד את הפסוק הראשון שהובא כאן, העוסק בדאגה לגר, את פסוקי השמיטה ואת מצוות השבת שאחריהם, הוא הנימוק החברתי, הרגישות והדאגה לחלש. האדם המצווה לדעת את 'נפש הגר', נקרא גם להפקיר את יבולו לאביונים ולחיית השדה; בהתאם לכך, גם מנוחת השבת מנומקת כאן בזכותם של העבדים והבהמות ליום של מנוחה.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק א׳, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.