שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק א׳, קכ״ו

ב ההשוואה בין השמיטה לשבת מופיעה באופן חריף יותר אצל הכתות בימי בית שני. על פי מגילת מלחמת בני אור בבני חושך, בעקבות הזיקה בין השמיטה לשבת המודגשת בפרשיית בהר, סברו אנשי הכתות שאסור להילחם בשנת השמיטה, מלבד מלחמת מגן (י' ידין, מגילת מלחמת בני אור בבני חושך, ירושלים תשט"ו, עמ' 20 הערה 2. על האיסור להילחם בשבת ראו יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ירושלים תשל"ג, ספר יב, ו, ב). יגאל ידין מוצא את מקורה של זיקה זו גם בספר היובלים (פרק נ), הקושר יחד את השבת, השמיטה והיובל. גם יוסף בן מתתיהו מתאר כיצד הסיר המלך החשמונאי יוחנן הורקנוס את המצור מעל מבצר בשם דוק (או: דגון) בשנת השמיטה, שבה נהוג היה לשבות ממלחמה (קדמוניות היהודים, ספר יג, ח, א; יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ירושלים תשכ"ח, ספר א, ב ד).