את איסור הזריעה והזמירה נראה אם כן שיש להבין לא בהקשר החברתי, אלא כביטוי של ההתנגדות לציביליזציה הכרוכה בקדושה, בדומה לאיסור סחורה שהוזכר לעיל. גם ההלכות הכרוכות בכלל של 'לאכלה ולא להפסד' קשורות לתפיסה זו: השימוש המותר הוא רק כזה שבו 'הנאתו וביעורו שוה' (סוכה מ ע"א), כלומר שימוש שאינו עיבוד הדבר לצורך ההנאה, תהליך המתקשר לעולם המלאכה (על כך ראו ש"י זוין, לאור ההלכה, תל אביב תשכ"ד, עמ' ק).
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק א׳, קכ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.