הבכור והתרומה והבכורים וראשית הגז הם לשמירת הריליגיאן, למען יהיה אדם זוכר תמיד כי הכל מאת האלהים, ויודה לו ביום שמחתו, ויתן לו מראשית מה שחננו, כי מה שיתן לכהנים משרתי האל הוא כאלו הוא נותן לגבוה. ובהיות המתנות האלה ניתנות לכהנים ולא נשרפות נמשך מהן תועלת אחרת. והיא ספוק צרכיהם של כהנים עצמם. ולספוק צרכיהם של לוים ג"כ, נצטוינו על המעשר, והלוים למען יזכרו גם הם את ה' אלהיהם נצטוו לתת לכהנים מעשר מן המעשר. אבל הכהנים עצמם למעלת קדושתם לא הוצרכו להפריש מתרומתם לגבוה, רק נצטוו לאכלה בטהרה, וזה יספיק להזכירם קדושתם.
ספר יסודי התורה · פרק נ״ז
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Yesodei haTorah, Lemberg, 1880
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר יסודי התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.