ב) המכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר (-כ"א -כ"ה). הקרבן איננו לכפר על מה שגזל, כי חייב הוא להשיב את הגזלה. אבל הוא על השבועה שנשבע לשקר. והנה החוטא אומר בלבו. אם נשבעתי לשקר, לא עשיתי אלא בשביל הממון, ועכשו שהחזרתי הממון לבעליו, אין בי עון.
ספר יסודי התורה · פרק נ״א, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Yesodei haTorah, Lemberg, 1880
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר יסודי התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.