ספר המליצה · פרק ט׳, י״א

הַדֶּרֶךְ הַעֲשִׂירִי הוּא הָרְמִיזָה (אֵימְפַאזֵי Emphase), וְהַיְנוּ שֶׁבְּמִלּוֹת מְעַטּוֹת נִרְמֹז הַרְבֵּה, וָזֶה, כְּשֶׁטֶּבַע הַמִּלּוֹת הָהֵן יָעִיר עַל עִנְיָנִים רַבִּים יְשׁוֹטֵט בָּהֶם הַשֵׂכֶל עַל יְדֵי אוֹתָהּ הָמִּלָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶהֵעִירַתּוּ. הָמָּשָל לָזֶה: וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן ותֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי (רוּת א יט), הִנֵּה בַּמִּלָּה "הֲזֹאת" יִתְעוֹרֵר שֵׁכֶל הַמְּדַבְּרִים וְהַשּׁוֹמְעִים הָהֵם לָשׁוּט בְּמַה שֶׁיִּזָּכֵר לָהֶם מִמַּצָּבָהּ שֶל נָעֳמִי בִּזְמַן גְּדֻלָּתָהּ, כְּבוֹדָהּ וּמַעֲשֶׂיהָ, וּמַה שֶּׁרוֹאִים בָּהּ עַתָּה - מֵעָנְיָהּ, מִשִּׁפְלוּתָהּ, מֵרְזוֹנָהּ וְכָל שְׁאָר הָמִּקְרִים שֶׁהָיו מִתְלַוִּים לָהּ.