ספר המליצה · פרק ב׳, ד׳

וְאוּלָם, כְּמוֹ שֶׁהוֹרָאַת הַמִּלּוֹת צְרִיכָה לִהְיוֹת מְדֻקְדֶּקֶת - כֵּן הֲבָנָתָן רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה קַלָּה. וְזֶה - כִּי הִנֵּה דְבָרִים רַבִּים יִמָּצְאוּ לָהֶם שֵׁמוֹת נִרְדָּפִים שׁוֹנִים, אָמְנָם קְצָתָם יתְמִידוּ בָם וְיֻרְגְּלוּ בָם בַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן הַהוּא יוֹתֵר מִקְּצָתָם, וְכֵן הַשֵּׁמוֹת הַמְּשֻׁתָּפִים - יִמָּצְאוּ מֵהֶם שֶׁיּוֹתֵר יַרְגִּילוּ בָם בְּאַחַת הַהֲבָנוֹת שֶׁלָּהֶם מִמַּה שֶּׁיִּקָּחוּם בְּאַחֶרֶת. וְאָמְנָם, הָרוֹצֶה לְצַיֵּר בְּשֵׂכֶל שׁוֹמֵעַ דָּבָר כָּרָאוּי - אֵין לוֹ לְבַקֵּש מִלּוֹת נְהוּגוֹת שֶלֹּא הֻרְגְּלוּ בָם הַמְּדַבְּרִים כִּי אַף עַל פִּי שֶהוֹרָאָתָן עַל הָעִנְיָן אֲמִתִּית - אֵין הֲבָנָתָם קְרוֹבָה, וְהִנֵּה, יִתְקַשֶּׁה בָם אוֹ יִסְתַּפֵּק שֵׁכֶל שׁוֹמְעוֹ, וְלֹא יַשִּׂיג הוּא אֶת תַּכְלִיתוֹ.