ספר המליצה · פרק ב׳, ג׳

בָּאֵיכוּת - שֶׁיִּנָּתֵן בַּמִּלּוֹת הָהֵן צִיּוּר מַסְפִּיק לְצַיֵּר הַדָּבָר שֶׁנִּרְצֶה לְהַגִּידוֹ וְלֹא תִהְיֶה הוֹרָאָתָן בַּלָּשׁוֹן פָּחוּת מִמַּה שֶּׁנִּרְצֶה לְהַגִיד בַּמַּאֲמָר. דֶּרֶך מָשָׁל: אִם רָצִינוּ לוֹמַר שֶׁלֹּא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה וְאָמַרְנוּ: "מֹשֶׁה הָיָה גָדוֹל בַּנְּבִיאִים", הִנֵּה, לֹא בֵאַרְנוּ בְּמִלּוֹתֵינוּ מַה שֶׁהוּא דַי לְהַגִּיד כַּוָּנָתֵנוּ, כִּי יוּבַן מִמַּאֲמָרֵנוּ שֶׁמֹּשֶׁה הָיָה מִן הַגְּדוֹלִים שֶׁבַּנְּבִיאִים, אַךְ לֹא הֱיוֹתוֹ גָדוֹל שֶׁבָּהֶם; אֲבָל אִם נֹאמַר: "הָיָה הַגָּדוֹל בַּנְּבִיאִים", אוֹ "גָּדוֹל שֶׁבַּנְּבִיאִים", אוֹ "יָחִיד בַּנְּבִיאִים", הִנֵּה אָז בֵּאַרְנוּ כַוָּנָתֵנוּ כְּפִי מַה שֶּׁהִיא בֶאֱמֶת. וְאָמְנָם, כְּמוֹ שֶׁהַהַמְעִיט בְּצִיּוּר הוּא חֶסְרוֹן בַּמַּאֲמָר, כֵּן הַהַרְבּוֹת יוֹתֵר מִמַּה שֶׁהוּא - גַּם הוּא חֶסְרוֹן. וְלֹא יִקָּרֵא מַאֲמָר "נָאוֹת" בִּבְחִינָה זוֹ אֶלָּא אוֹתוֹ שֶׁתַּסְכֵּמְנָה מִלּוֹתָיו בְּהוֹרָאָתָן עִם הָעִנְיָן שֶׁנִּרְצֶה לִרְמֹז בָּם, לֹא פָחוּת וְלֹא יוֹתֵר.