ספר ההגיון · פרק ט׳, י״א

יא הַכֹּחַ מִתְחַלֵּק לְרָחוֹק וְקָרוֹב. הָרָחוֹק הוּא שֶׁחֲסֵרוֹת לוֹ מַדְרֵגוֹת רַבּוֹת לִהְיוֹת נִמְצָא בְּפֹעַל; הַקָּרוֹב הוּא - שֶׁאֵין חָסֵר לוֹ כִּי אִם מַדְרֵגַת צַאתוֹ לְפֹעַל. כְּלָלֵי הַמִּתְחַבֵּר: 1 הַמִּקְרֶה אֲשֶׁר הוּא מְיֻחָד לְמִין אֶחָד אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְיַחֵס לְמִין אַחֵר בִּלְתִּי דוֹמֶה לוֹ. דֶּרֶךְ מָשָׁל: הַדֵּעָה מְיֻחֶדֶת לְמִין הָאָדָם, לֹא תִתְיַחֵס לָאֲבָנִים. 2 הַמִּקְרֶה הַמְיֻחָד הַשָּׁלֵם לֹא יִפָּרֵד מִנּוֹשְׂאוֹ אֲפִילוּ רֶגַע אֶחָד. 3 אִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר נוֹשֵׂא עִם שְׁלִילַת הַמִּקְרֶה הַמְיֻחָד הַשָּׁלֵם שֶׁלּוֹ. 4 הַמִּתְחַבֵּר יֵאָמֵר בַּנּוֹשֵׂא בְחִבּוּר, לֹא בְהֶחְלֵט. פֵּרוּשׁוֹ, כִּי הַמִּתְחַבֵּר שֶׁיֵּאָמֵר הֱיוֹתוֹ נָשׂוּא בְנוֹשְׂאוֹ, יוּבַן בּוֹ הֱיוֹתוֹ אֶחָד מִן הַמִּקְרִים מִתְדַּבֵּק בַּנּוֹשֵׂא עַד שֶׁיְתֹאַר נוֹשְׂאוֹ בוֹ, וְהוּא הַנִּקְרָא לַמְדַקְדְּקִים: שֵׁם תֹּאַר, כְּגוֹן - חָכָם, גִּבּוֹר; אַךְ הַמִּקְרֶה בְהֶחְלֵט הוּא שֶׁקְּרָאוּהוּ הַמְדַקְדְּקִים: שֵׁם דָּבָר, שֶׁאֵין הַנּוֹשֵׂא מְתֹאָר בְּמִקְרֶה, כְּגוֹן - חָכְמָה, גְּבוּרָה.