כה עוֹד מִתְחַלֶּקֶת הַפּוֹעֶלֶת לְטִבְעִית וּרְצוֹנִית אוֹ בְּחִירִיִּית. הַטִּבְעִית הִיא שֶׁפּוֹעֶלֶת מֵחֲמַת טִבְעָהּ בְּהֶכְרַח; הָרְצוֹנִית - שֶׁפּוֹעֶלֶת מֵחֲמַת עֵצָה וּבְחִירָה, מַה שֶּׁאֵינָהּ מֻכְרַחַת. דֶּרֶךְ מָשָׁל: שְׂרֵפַת הָאֵשׁ פְּעֻלָּה טִבְעִית שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ זוּלָתָהּ; כְּתִיבַת הָאָדָם - רְצוֹנִית.
ספר ההגיון · פרק ד׳, כ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Jerusalem, 1948
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר ההגיון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.