ספר ההגיון · פרק ג׳, ל״ד

לד הַסְּגֻלָּה הוּא הֶבְדֵּל בִּלְתִּי עַצְמִיִּי, דְּהַיְנוּ שֶׁמּוֹדִיעַ מֵהַנִּמְצָא מַה שֶׁנִּבְחָן בּוֹ מִזּוּלָתוֹ, אַךְ אֵינוֹ מֵעַצְמוּתוֹ. דֶּרֶךְ מָשָׁל: הַשְּׂחוֹק לְמִין הָאָדָם, כִּי אֵינוֹ נִמְצָא אֶלָּא בוֹ, אַךְ אֵינוֹ מֵעַצְמוּתוֹ, כִּי אֵין הֱיוֹתוֹ אָדָם תָּלוּי בָּזֶה, שֶׁבְּלֹא זֶה הָיָה אָדָם. כְּלָלֵי הַסְּגֻלָּה: הַסְּגֻלָּה מְיֻחֶדֶת בַּמִּין אוֹ בַסּוּג, וְנִמְצָא בְרֻבּוֹ וּבְכָל זְמָן, וְאֵינָה עַצְמִית בּוֹ.