טז פְּעֻלָּה הוּא הִתְעוֹרְרוּת הָעֶצֶם אוֹ גִלּוּי וִיצִיאַת כֹּחַ הַפּוֹעֵל שֶׁבָּעֶצֶם. (אוֹ תֹאמַר: הֶמְשֵׁךְ הַמְּסֻבָּב מִן הַסִּבָּה הַפּוֹעֶלֶת, וּכְמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְעֵיל. דֶּרֶך מָשָׁל: הַחִמּוּם הוּא הֶמְשֵׁךְ הַחֹם מֵהָאֵשׁ). כְּלָלֵי הַפְּעֻלָּה: 1 כָּל פּוֹעֵל בְּרָצוֹן פּוֹעֵל לְתַכְלִית מָה. 2 בִּפְעֻלּוֹת יֵשׁ פָּחוֹת וְיָתֵר. 3 בִּפְעֻלָּה שַׁיָּךְ הַפְכִּיּוּת. דֶּרֶךְ מָשָׁל: מְחַמֵּם - מְקָרֵר.
ספר ההגיון · פרק ג׳, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Jerusalem, 1948
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר ההגיון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.