טו הַטִּבְעִית - צוּרַת הָאָדָם, צוּרַת הַסּוּס, וְכֵן שְׁאָר הַמִּינִים; הַמְּלַאכְתִּית - צוּרַת הַנַּעֲשֶׂה בִּידֵי אָדָם. כְּלָלֵי הָאֵיכוּת: 1 בְּאֵיכוּת שַׁיָּךְ פָּחוֹת וְיָתֵר. 2 בֵּין הָאֵיכֻיּוֹת יֵשׁ הַהַפְכִּיּוּת. דֶּרֶךְ מָשָׁל: חֹם וָקֹר. 3 מִצַּד הָאֵיכוּת יֵאָמֵר בִּדְבָרִים דּוֹמִים וְלֹא דוֹמִים.
ספר ההגיון · פרק ג׳, ט״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Jerusalem, 1948
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר ההגיון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.