ספר ההגיון · פרק כ״ב, ח׳

ח סְתִירָה בִּבְחִינָה אַחַת הוּא אִם יֵאָמֵר בַּהַקְדָּמָה דֶּרֶךְ כְּלָל מַה שֶּׁאֵינוֹ אֶלָּא בְּעֵרֶךְ וּבִבְחִינָה אַחַת, שֶׁאָז נֹודֶה אוֹתָה בִּבְחִינָה אַחַת וְנַכְחִישׁ אוֹתָהּ בִּבְחִינָה אַחֶרֶת, וְזֶה יִהְיֶה בַנּוֹשֵׂא אוֹ בַנָּשׂוּא. דֶּרֶךְ מָשָׁל: כָּל אָדָם מוֹלִיד, זֶה הַיֶּלֶד אָדָם, אִם כֵּן הוּא מוֹלִיד. נִסְתֹּר הַהַקְדָּמָה הָאַחַת בְּמִקְצָת וְנֹאמַר: כָּל אָדָם גָּדוֹל וּבִלְתִּי עָקָר מוֹלִיד, אַךְ לֹא כָּל אָדָם בְּהֶחְלֵט, אִם כֵּן אֵינוֹ בְהֶכְרַח שֶׁזֶּה הַיֶּלֶד יִהְיֶה מוֹלִיד. וְזֶה הַחִלּוּק בַּנּוֹשֵׂא. אוֹ שֶׁתֹּאמַר: הָאָדָם מְדַבֵּר, הָאִלֵּם הוּא אָדָם, אִם כֵּן הָאִלֵּם מְדַבֵּר. תִּסָּתֵר הַהַקְדָּמָה הָאַחַת בְּמִקְצָת וְנֹאמַר: כָּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ מְעַכֵּב לְדִבּוּרוֹ מְדַבֵּר, אַךְ הָאָדָם שֶׁיֵּשׁ עִכּוּב לְדִבּוּרוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר.