ו תִּסָּתֵר הַתּוֹלָדָה מִצַּד מִקְצָת הַהֶקֵּשׁ, אִם נָשׂוּא אֶחָד מִן הַהַקְדָּמוֹת אֵינוֹ מֻכְרָח. דֶּרֶךְ מָשָׁל שֶׁתֹּאמַר: מַתֶּכֶת הוּא אוֹ כֶסֶף אוֹ זָהָב, הַבַּרְזֶל הוּא מַתֶּכֶת, אִם כֵּן הַבַּרְזֶל הוּא אוֹ כֶסֶף אוֹ זָהָב, - הִנֵּה הַנָּשׂוּא שֶׁל הַהַקְדָּמָה רִאשׁוֹנָה אֵינוֹ מֻכְרָח, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת מַתֶּכֶת וְלֹא יִהְיֶה לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב.
ספר ההגיון · פרק כ״ב, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Jerusalem, 1948
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר ההגיון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.