ספר ההגיון · פרק כ״ב, ה׳

ה תִּסָּתֵר הַתּוֹלָדָה מִצַּד כָּל הַהֶקֵּשׁ אִם סֵדֶר הַהֶקֵּשׁ> אֵינוֹ כְהֹגֶן. פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה יַחַס לַהַקְדָּמוֹת עִם הַתּוֹלָדָה, אוֹ זוֹ עִם זוֹ. דֶּרֶךְ מָשָׁל: שֶׁיֻּזְכַּר בַּתּוֹלָדָה מַה שֶּׁלֹא בָא בַּנּוֹדָע אוֹ בַמַּשְׁוֶה, שֶׁיִּתֵּן בַּנּוֹשֵׂא הַמְבֻקָּשׁ נָשׂוּא שֶׁאֵינוֹ מִנָּשׂוּא הַנּוֹדָע, אוֹ שֶׁיִּתֵּן נָשׂוּא הַנּוֹדָע לְנוֹשֵׂא שֶׁאֵינוֹ נִכְנָס תַּחַת נוֹשֵׂא הַנּוֹדָע. דֶּרֶךְ מָשָׁל שֶׁתֹּאמַר: כָּל אָדָם בַּעַל חַי, רְאוּבֵן אָדָם, אִם כֵּן אֵינוֹ בַעַל חַי, אוֹ: אִם כֵּן הוּא מוֹלִיד. אוֹ: אִם כֵּן שִׁמְעוֹן הוּא בַעַל חַי. אוֹ שֶׁתֹּאמַר: כָּל אָדָם מְדַבֵּר, זֶה הָעוֹף מְדַבֵּר, אִם כֵּן הוּא אָדָם. הִנֵּה תִסָּתֵר הַתּוֹלָדָה מִצַּד כָּל הַהֶקֵּשׁ, כִּי אֵין הַנָּשׂוּא שֶׁל הַהַקְדָּמָה אָדָם, אֶלָּא מְדַבֵּר.