אגרות צפון · פרק ה׳, ב׳

- גם בזאת צדקת, כי עפ"י מושג כזה, התגלות רצון ה' דרושה ונחוצה במאד, התגלות (אפפענבארונג) חיצונית או פנימית או שתיהן כאחת.- הן ידעתי מראש, כי לא תוכל ידידי עדנה לצעוד כמוני וללכת אחרי בדרך התורה, אך לעת עתה קבל נא את הצעותי אלה רק בתור השערות (היפאטהעזען); נסה נא את האמת הפנימית היצוקה בהן, שים לבך להתבונן היטב על הרעיון היה ושאל: איך? אם זה הוא באמת תכן התורה? והניחה לי להוכיח לך בעוד חזון למועד, כי אמנם כן הוא, - אך הבה נלכה הלאה: בלכתנו כה באורח התורה, מצאנו בעבור האדם מצבו בכללות הבריאה: לא אלקים, ולא עבד יהיה האדם לתבל ארצו, רק אח, אח עובד עם כלם יחד, אך בכור הוא לפי תכן והיקף עבודתו; סוכן כל התבל הנהו, ועליו לכבד כל דבר ולפעול לתועלתו כפי רצון ה'. רק מה', אשר האציל עליו נוכחו נתנה לו גם הצדקה והזכות. לרכוש לו את תבל-הארצי, אך לפי המשפט- צדק הזה, עליו לשמור גם את החוב המוטל עליו, לקחת רק את המותר לו ולהשתמש בו רק לפי רצון הנותן; לכן "טוב" יחשב בעיניו רק זאת, אשר תתאים עם רצון ה' והתעודה אשר התוה לכל יציר נברא; "ורע" רק הדבר שהוא למורת רוחו, אבל לא "טוב ורע" המוצא חן בעיני האדם או אשר תקוץ נפשו בו, לא זה הוא "הטוב", אשר יתאים רק עם נטיותיו ותאוותיו, "והרע" אשר כמו זר נחשב לו, או לפי רצון עצמו, מבלי הבט על רצון ה' ומבלי שים לב, אם תתאים עם תכלית הדבר אם לא;