אגרות צפון · פרק י״ט, ד׳

את זאת ידעתי ואדע גם עתה; ידעתי ובידיעה הקדומה הזאת לקחתי את עטי, לרשום את הנסיונות האלה למבחן, לא למען ארכוש לי כבוד ותהלה אעשה זאת, כי אז נאמן היה המשפט אשר יחרץ ההמון על ספרי: "זה לא יכיר היטב את התבל ואת אשר הזמן דורש ממנו!" לא השתדלות כזאת חפצי ורצוני, אבל קול פנימי, אשר אחרי אלפי בחינות ישיב אמרים לי תמיד: "ישנו בהשקפתך איזה דבר אמת, אשר תחשוב על אדותו, כי באחרונה ינצח ויצא לאור; הדרך אשר סלות לך, אם אולי הנהו עוד משעול צר, אבל הלא דרך הוא המוביל למחוז חפצנו! ואם אולי ברבות הימים יצעד עליה איש נעלה ממך בכשרונותיו, דבר האמת יגבר חילים; רק הקול הזה ינהני על דרכי, אם כן איפוא ידידי, אם אך גרעין אמת, האם לא בנפשי הוא ואם גם אלפי פעמים אקריבה, האם איננה שוה לעשות כזאת?- הדאגה הזאת לא הביאה מרך בלבי, - אך דאגות אחרות - אולי ארע חלילה תחת להיטיב? את הדרך לבנין היהדות בתור מדע סלותי לי לבדי בקרב לבבי. רק בחצי הדרך הקצר והנקל ביותר נלוה עמדי אחד מידידי ורעי לחבר לי; ורק כוכב אחד הגיה ממעל לי בתחלה לנחני הדרך ואנכי עמלתי, עד הגיעי עד המקום שמצאתני אתה. אבל מי לידי יתקע, כי על הדרך הזה המלא קמשונים, אשר על כל צעד היה עלי להסיר קוצים וחרולים, ואשר בכחותי המגבלים עלי לבדי היה ללחום נגד "העבר וההוה" ולעבוד לאט לאט גלמוד, אם לא באתי באלפי מעקשים ואולי השגתי אלפי שגיאות בתור אמתיות? האם יוכל הבנין הנבנה כמו חי במערבי לבבי, ואשר כלתה נפשי להציגהו לפני אחי, האם יכול להיות חפשי משגיאות? ואם הנסיון הזה לא יצלח לי? - האם אלה החפצים, כי הענין, אשר נפשי קשורה בו, ימחה מספר החיים, לא ישתמשו עם הנסיונות, אשר לא צלחו בידי, לכבות עמהם את גחלת היהדות האחרונה ויאמרו:- "הביטו נא וראו האיש הזה הביא עמו נסיונות חדשים למבחן ולא צלחו במאומה!!??" אנכי לא נבראתי להיות סופר מהיר, בכל ימי חיי רבות חשבתי מאשר דברתי, ורבות דברתי מאשר כתבתי, האם אעצור כח לכתוב בעד האמת בסגנון צח כזה, אשר ימשוך אחריו את הרוחות ויקנה לבבות?? - נאלץ אנכי, בעוד עלי לקחת דברים עם בני זמננו, לדבר עמהם בלשון ובכתב אשכנז, - וכאשר ידעתי נאמנה כי היהדות, אם נשיג אותה בעצם אמתתה ונציע אותה לרבים באמת, תקשור את כל היקום באהבה וצדק, כן ידעתי גם ידעתי כי ההתחרות להרע תשתמש בפרטים אחדים בלי יחס וקשר, מכלי השיג אותם על פי מעלת רוחם ובלי התבונן עליהם, כי המה חלק מכללות הבנין, להיות להם לחצים שנונים ובלי מפץ להציק ולהכאיב לבבות נחשלים, - האם יהיה גורל עלים למבחן שלי טוב מאלה? האם אלה הרוחות, אשר גאותם לא תכנע, הנפגעים בכבודם - אף כי לא אשם אני בזה