אגרות צפון · פרק י״ח, ד׳

- בבתי ספר אשר לאינם יהודים התחנכו בני הנעורים וישתלמו ברוחם, אשר משכה אותם אחרי הפלוסופיא לפי נטית שכלם. המה שאבו להם "חכמת-יון" מבארות "ערב". המה למדו בתור התעודה היותר נעלה השתלמות עצמותם בהכרת האמת. רוחם המתעורר חש בנפשו התנגדות אל היהדות, אשר בה לא למדו ולא הכירו לדעת את מעלת רוחה; השקפתם על החיים היתה צוררת אל השקפת החיים, אשר בראש וראשון נוסדה על מעשה ופעולה, וכי הדעת בעצמה תחשב רק לאמצעי לפעולה כזאת. - והנה בעת ההיא הופיע איש דגול ונעלה בעל רוח כביר, אשר התחנך ביהדות בלתי מובנה לאשורה ובחכמת ערב גם יחד, - הוא התאמץ בינו לבין עצמו לעשות פשרה בין הקצוות המתנגדות, ואופן הפשרה אשר עשה, הודיע בשער בת רבים, ויהי מורה ומנהל לאלה אשר היו "נבוכים" העומדים גם כן במלחמת הדעות;