אגרות צפון · פרק י״ח, י״ג

והנה עתה אחרי אשר החלק האחד מהרוח הזה כבר עבר ובטל; עתה אחרי אשר שתי מפלגות, האחת לעומת השנית קמו גם נצבו בימינו אלה: - האחת תקים ותקבל עליה כירושת נחלה את היהדות הבלתי מובנה להם בתור "מצות אנשים מלומדה" ומבלי כל רוח בקרבה ישאוה בידיהם כגולמים קדושים, מיראתם פן יעירו ויעוררו את הרוח; - המפלגה השנית, אשר איזה מהם אולי יבקשו בחשק לבב את טובת היהודים, אבל את היהדות יחשבו כחזיון בלי רוח וכדבר טוב ויפה רק בעתו ובזמנו, אבל עתה אין כל חפץ בו - המה יבקשו את הרוח, ולא ימצאוה ועם מיטב כונתם להיטיב ולהועיל ליהודים, הנם בסכנה גדולה, בדרכם אשר בחרו להם ובמעשיהם הבלתי רצוים לכרות את המיתר (נערף) האחרון בקרבה - מאי-דעת! ועתה, - בעוד יתקרבו אלה הקצוות באלפי תכונות, ואשר מזה נוכח לדעת ביותר כי המשגה עם שניהם, - עתה? איזה דרך המוביל אל "האשר"? היספיק לתשועת ישראל אם נכונן על יסוד פרוד הדעות הזה את בתי הספר ואם נתקן (רעפארמירען) את עבודת האלהים? הרוח שהוא יסוד החיים הפנימים יחסר לנו, - ואת הרוח הזה לא תבראו בשום אופן על ידי הברק אשר תמרטו בו את היהדות מעבר החיצון. -