אגרות צפון · פרק י״ח, י׳

ואם כן למשל, מובן "המלאכות האסורות" ביום השבת, - ומי יכול להטיל ספק בזה, הלא שני המאורות בשמותם "משה" הבינו ככה, וגם יום הראשון של האזרחים יורה על זה, כי שביתת השבת אין דבר, רק מנוחה להחליף כח אחרי עמל ימי המעשה, שביתת הגוף למען יוכל גם הרוח פעם אחת לפעול את פעולתו; ומי לא יראה אחרי כל אלה, כי רק ענינים קלי ערך והררים התלוים בשערה נמלאה מסכת גדולה בחקירות, איזה הנה מלאכות האסורות ביום השבת; - ומה מוזר הדבר, לפי דעתם, כי כתיבת "שתי אותיות" אשר אולי גם הרוח יקח חלקו בפעולה כזאת - ולחשוב זאת לעון פלילי וחיוב מיתה; אבל לעומת זה, איזה מלאכות ויגיעות הגוף גדולות וכבדות מאלו, גם קלקול איזה דבר, חשבו לעון קל מזה, אף זו לעגם, כי חז"ל אמרו על התרנגולת להמליט ביציה! - ובמקצע אחר, למשל, חשבו את הקרבן, כי אולי הוא בתור הקרבת קנינו להראות בזה, כי כל אלה מיד ה' נתן למו, וביחוד בחלק פרטי העבודה חשבו, כי הוא רק "זה לעומת זה", נגד מנהגי קרבנות האלילים אשר הביאו בני הדור; - ואם כן הלא אולת היא לכתוב שלש או ארבע מסכתות המלאות חקירות על דבר סדר ההקרבה הזאת: איזה חלקים, ממי ומתי? האם לא תראו, כי כל אלה מעשי הכומרים ממיתי הרוח?! לכן - אבל, הלא יכלו לשאול את עצמם רק פעם אחת את השאלה הזאת: האם משה בן מימון (הרמב"ם) או משה בן מנחם (הרמבמ"ן) הנם באמת משה בן עמרם?! האם לא נמצא בעצם הסתירה בין ההשקפה ובין המצוה בפועל ההוכחה, כי ההשקפה הזאת איננה האמתית, כי איננה נוסדה על המושג הכללי של המצוה, רק חלום הוא, שיח ושיג הבא מן החוץ?