גם חלילה לך לאמר: כי התורה הזאת: תורת אלהים, תורת העולם ותורת האנושית תפריע את ההשכלה! מלאכת מחשבת, מעשה אנוש לעשות לו פסל ותמונה? אמנם כן! למן העת אשר בני אדם שכחו את אדון העולם היחיד והמיוחד, ויעבדו וישתחוו להנבראים, עבדי ה', ויחשבום לאלילים, ויתנו כבוד אלהים גם לנטיותיהם הבהמיות, בהרגישם כחן וממשלתן עליהם ויכבדו. אותן בפסילי אבן, מני אז כל פסל ותמונת אליל מזכרת דראון עולם להאנושית, אשר ירדה פלאים מגדולתה, אמנם כן! למן העת ההיא הרחיקה היהדות ממנה מעשי חרשים כלם, יען האמת יקרה לה מחרישת מלאכת מחשבת כזאת! לכן חרש אמן מישראל המלא רוח דעת ותבונה, לא ערב לבו לקהת מחוגה, חרט וששר לעשות ולתאר ולצייר פסל ותמונה אשר הוליד אותם כח הדמיון הלא טהור, ואשר על ידם יעוררו בקרב האדם את נטיותיו הבהמיות, לכלכלן ולהחזיקן. או האם המדות הדגולות וטהרת האנושית כקליפות השום וכלא תחשבנה בעינינו, האם לא נוכל לנהל את פעולתנו רק על פיהן?
אגרות צפון · פרק ט״ו, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Iggerot Tzfun, Vilna 1890
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אגרות צפון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.