אמנם כאשר היה הגלות בשביל החטא, אם כן במה נתכפר חטאם. ובגמרא בפרק רבי עקיבא (שבת פט:) אמרו בענין זה מה שהוא סילוק החטא מישראל. דרש רבא, מאי דכתיב (ישעיה א, יח) "לכו נא ונוכחה יאמר ה'", "לכו נא" - 'בא נא' מבעי ליה. "יאמר ה'" - 'אמר ה'' מיבעי ליה. לעתיד לבא יאמר הקב"ה לישראל, לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם. ויאמרו לפניו, רבונו של עולם, אצל מי נלך, אצל אברהם שאמרת אליו (בראשית טו, יג) "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך", ולא בקש רחמים עלינו. אצל יצחק שברך את עשו (בראשית כז, מ) "והיה כאשר תריד", ולא בקש רחמים. אצל יעקב שאמרת לו (בראשית מו, ד) "אנכי ארד עמך", ולא בקש רחמים, אצל מי נלך עכשיו יאמר [ה'. אמר] להם הקב"ה, הואיל ותליתם עצמכם בי, "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו" (ישעיה א, יח), עד כאן.
נצח ישראל · פרק נ״ו, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Netzach Yisrael, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 1997
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך נצח ישראל, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.