מדרש האתמרי · פרק ט׳, ח׳

סייג שלישי כשאוכל לא תהיה כונת אכילתו להרבות בשר להיות שמן ודשן רק יכוון באכילתו להיות בריא לעבודת קונו ונמצא עם זה שגם בשעה שאוכל עובד את השם בהיות כונתו זאת כדרך בכל דרכיך דעהו ובזה אף שאכל יותר ממנהגו לא הפסיד וזהו רומז שלמה המלך ע"ה (משלי כ"ג) בפ' אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו די"ל במלת למו שנראה מיותר אמנם נראה לפרש עם מ"ש הר' כמהר"ר יהודה יאזייא ז"ל בפ"א משנה מרבה בשר מרבה רימה שיש כת מן המתפלספים סוברות שההצלחה, והעושר האמתי שאין למעלה הימנו הוא לאכול ולשתות כדי להרבות בשר גופו להיות שמן ודשן ותענוג כי זהו תכלית כל האדם כי זה חלקו מכל עמלו וגרמה להם זאת בשביל שכל תאותם היתה שיהיה גרונם ארוך כגרון הגמל וכיוצא בו כדי שתשהה הלוגמא בגרון זמן מה בהעברתו ולא תעבור במהרה כדי שלא תפסק הנאת הלוגמא מפיו מיד. ולזה מפרש התנא ואמר מרבה בשר מרבה רימה כלומר הביא לך ראיה ומופת חותך שזו הסברא שקרנית וכוזבת משום שאני רואה שמרבוי הבשר יתהוה לו נזק משום שמרבה רימה האוכלת את בשרו ע"כ לעניננו ונראה עם זה שעל זה מזהיר שלמה הע"ה ואמר שלא תהי כאותם סובאי יין שכונתם בשתיית היין ואכילת הבשר הוא למו להרבות בשר גופם בסוברם שזהו ההצלחה והעושר האמיתי וזהו אומרו בשר למו כלו' שמכוונים להרבות בשרם ודוק. וזהו רומז שלמה הע"ה (שם י"ג) בפ' צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר כלומר כונת הצדיק באכילתו אינו להרבות בשר רק שיהיה לו כח במה שאוכל כדי להשביע נפשו כדי להיות בריא וחזק בעסק התורה שהוא שובע נפשו דבר הנוגע לנפש שהאכילה אינו שובע לנפש רק לגוף בלבד: