סייג רביעי שיחשוב האדם תמיד בחומרת העונש הגדול שבעבירות ויהיה זה סייג לו מלעשותם שבראות חומרתם ירתע ויחזור לאחוריו וכמ"ש אדוני אבי ז"ל (שם סי' ו') בפ' היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה. אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא על אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה פי' הוא ז"ל שכונת שלמה הע"ה על חומר העבירה של הבא על אשת איש כמה היא ואמר שיש מציאות שיחתה כלומר שישים אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אע"פ שטבע האש לשרוף הבגד וכיצד שהוא בגד העשוי מצמר של סלמנדרא שאינו שולט בו האש כאומרם ז"ל במדרש הסיטון הזה שהוא בגד העשוי מצמר סלמנדרא כמו שפי' הרב בעל מתנות כהונה ז"ל מכניסים אותו באש ואינו נשרף גם יש מציאות שהולך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כגון שסך בדם הסלמנדרא באופן שאע"פ שדרך האש ששורף ומכלה לכל יש מציאות להציל ממנו. וא"ת שכן יהיה המציאות בהבא על אשת רעהו שאף על פי שהיא עבירה חמורה שורפת כאש יהיה אופן בעשייתה כדי להנצל מהעונש כדרך שיש להנצל מן האש ח"ו לא ינקה כל הנוגע בה מהאש יכול אדם הנצל ולא מזה ונחזור לענין שכשיחשוב האדם בחומרת העבירות תמיד יחשוך עצמו מלעשותם. גם שא נא עיניך וראה מה מביא לאדם נגע הצרעת של עבירת הזנות אשר רומז שלמה הע"ה (שם) בפ' כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ואשת איש נפש יקרה תצוד והנה כתבו חכמי המוסר בגנות הזנות כמה הוא מעשה שהיה כך היה באיש שחשק באשה ולא היה יכול למצוא פתח ליכנס בביתה מיראת בעלה או מיראת הבושה עד שחשב מחשבות והיה משים עצמו בבגדים בלואים ומטולאים כעני חוזר על הפתחים ובדרך זה היה נכנס בביתה כדי לראותה ולזנות עמה והרואים אותו נכנס לשם חשבו שהיה נכנס לשאול צדקה ולא היו משימים על לב ענין הנכסתו שם ע"כ ונראה שזה מה שרומז כי בעד אשה זונה עד ככר לחם שכדי שיוכל להשיג האשה זונה מתבזה עצמו שהולך אחריה כל כך להשיגה עד שיביא עצמו עד ככר לחם להדמות עצמו לעני חוזר על הפתחים בעד ככר לחם. ואשת איש נפש יקרה תצוד כלומר ואם נותן עיניו באשת איש באומר שהוא נפש יקרה בעל ממון תצוד אותה כיצד שמרגיל עצמו ליכנס בביתה על ידי בקשת בעלה שאומר שמבקש אותו להראות לו איזה סחורה או אבן יקרה וכיון שהרגיל עצמו ליכנס נכנס בעת שירצה כשאין בעלה שם ועושה העבירה וז"א ונפש יקרה תצוד שע"י אומרו שהוא נפש יקרה מלומדת בתענוגים שהוא בעל ממון ע"י זה תצוד אותה וקרוב לזה פי' הרי"ק ז"ל בפ' איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה ע"ש:
מדרש האתמרי · פרק ט׳, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
