מדרש האתמרי · פרק ז׳, ט״ו

אשר ע"ז נבין שני כתובים המכחישין זה לזה שכתוב אחד אומר במשלי סי' יו"ד ברוב דברים לא יחדל פשע דמשמע שאע"פ שירבה האדם בדברים על פשעיו להתודות לפני המקום אינו מועיל כלום ולא יחדל פשע וכתוב אחד אומר בהושע סי' קד קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ואין להקשות דאומרו ברוב דברים ר"ל כל המרבה דברים מביא חטא דגם זומשמע. ונ"ל לומר דכאן מיירי בדברים מן השפה ולחוץ בלי תשובת הלב ולכן לא יחדל פשע ברוב אותם הדברים. וכאן בהושע איירי בדברים עם תשובת הלב וז"א קחו עמכם דברים ושובו אל ה' כלו' לא בדברים בלבד מן השפה ולחוץ אלא גם ושובו אל ה' שתהיה תשובה מן הלב. ובזה נבין ואפשר שעל זה היה ירמיה הנביא מתרעם באומרו בסימן י"ב מדוע דרך רשעים צלחה כו' נטעתם גם שורשו ילכו גם עשו פרי קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם והכונה שהרשעים מודים בפיהם שדורשים להקב"ה ולבם בל עמם וע"ז מתרעם ירמיהו על שהוא קרוב לשמוע תפילתם ונותן שאלתם ונטעתם גם שורשו אע"פ שכשדורשים להקב"ה הוא מן השפה ולחוץ דוקא וז"א קרוב אתה בפיהם על כל מה ששואלים לתת להם אע"פ שהוא בפיהם ולא בלבבם שלבם לא נכון עמך כדרך שדרשו ז"ל גבי איוב בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו מכלל דבלבו חטא כו' גם כן באומר קרוב אתה בפיהם משמע ולא בלבבם שוה וא"כ למה אתה רחוק מכליותיהם שאתה בוחן לבות וכליות להבחין שאין באים לפניך כ"א בפיהם בלבד באופן שהשב בתשובה צריך שתהיה תפלתו לפני המקום שלימה פיו ולבו שוין: