ובזה נבין ביאור חטאנו צורנו כונת ישראל להקב"ה לומר אנחנו החומר ומעש' ידיך כולנו ולכן חטאנו שחבלנו עצמינו לא מצד עצמינו שאנו החומר אלא מה שחטאנו היינו בעבור היות אתה צורנו וכבר הקדמנו שאע"פ שהכלי אינו שוה כלום ואני חמר עכור פחות הערך יש לנו עון על שחבלנו מעשה ידיו של מלך דלעולם אזלינן בתר העושה הכלי ובהיות שאנו מעשה ידיך חטאנו על שחבלנו את עצמינו בחטאינו. ועכשיו אחר שאנו מכירים גודלך שאתה המלך הגדול והודינו בפינו לומר חטאנו בהיותך אתה צורנו ומעשה ידיך כולנו אם כן סלח לנו יוצרנו ומאחר שאתה המוחל והסולח תהיה סליחה מרובה כפי כח הנותן שלעולם אזלינן בתר הנותן ומאחר שהנותן הוא גדול אע"פ שהמקבל הוא קטן צריך שיהיה המתנה כפי כח הנותן וכיון שהקב"ה מוחל מחילה גמורה כפי גודלו גם האדם צריך שיהיה תשובתו בכל שלימות לבו לפי שהמוחל שהוא הקב"ה הוא בוחן לבות וכליות וכיון שרואה שאין פיו ולבו שוין בתשובתו אז גם הוא עושה כן שאינו מוחל מחילה מוחלטת ואז המחילה כפי המקבל:
מדרש האתמרי · פרק ז׳, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.