מדרש האתמרי · פרק ה׳, ל״ד

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

גם ראוי לדקדק דהול"ל גדולה תשובה שמארכת ימיו של אדם מהו הכפל באומרו ימיו ושנותיו ומה שנראה מן הפשט שהכונה לומר שמשלים שנותיו שנים של ימים כדרך שדרשו יודע ה' ימי תמימים שהקב"ה יושב ומשלים ימיו ושנותיו של צדיק מיום ליום כו' שיהיו שנים שנותיו של ימים תמימים כו' אמנם נוכל לומר במאמרם ז"ל במסכת שבת בסוף פ' שואל תנן התם ר' אליעזר אומר שוב יום א' לפני מיתתך שאלו תלמידיו את ר' אליעזר וכי אדם יודע באיזה יום ימות א"ל וכ"ש שישוב היום שמא ימות למחר ע"כ באופן שהשב בתשובה כל יום ויום שעובר עליו נראה לו הוספה משום שהוא היה סובר שמחר ימות ואינובעולם ולזה אמר גדולה תשובה יש בתשובה זאת הסגולה שמארכת ימיו של אדם שבשובו יש לו אריכות ימים שכל יום נראה לו מחודש מאחר שהוא הזמין עצמו למות באותו יום וכיון שעומד בתשובה שישוב היום שמא ימות למחר הקב"ה מוסיף או משלים שניו ולרמוז לזה אמר ימיו ושנותיו אמנם הרשע שאינו עושה תשובה אומר בלבו ימי שנותינו ע' שנה ועדיין יש לי זמן בעולם ובפתע פתאום ימות ונעקר מן העולם ועם זה יובן פ' במשלי סימן יו"ד יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה כלומר מי שהוא בעל תשובה או ירא ה' מאחר ששב היום שמא ימות למחר תוסיף ימים משום שמחר בא ולא מת נמצא הרויח אותו יום אמנם גבי רשעים נקט שנים ושנות רשעים תקצורנה משום שהם עושים מספר על השנים באומרם ימי שנותינו ע' שנה ועדיין יש להם שנים להיות בעולם ובפתע פתאום מתים ונעקרים מן העולם קודם זמנם משום שכיון שרואה הקב"ה שאין תקוה מהם שישובו יקצר שניו ומוסיף אותם השנים על הצדיקים:
נחלת הכלל · Warsaw, 1901

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.