מדרש האתמרי · פרק ה׳, ל״ב

שאוני והטלוני אל הים גו' אמר שאוני כלומר שלא תשליכו לי מיד אלא מעט מעט תחילה עד ארכבותי והחזירוני אצלכם אם חוזר הים מזעפו מוטב ואם לאו תשליכוני עד צוארי אם חוזר מוטב כו' וזהו אומרו שאוני והטלוני כמו שדרשוז"ל שהעלוהו אותו מעט מעט. בהתעטף עלי נפשי אל ה' זכרתי גו' משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו גו' ואני בקול תודה אזבחה לך כו' נראה לפ' בהיות שצריך האדם להקדים תפלה לצרה ויונה לא כן עשה אלא אחר שבא עליו הצרה התפלל ולא היה ראוי שיענהו לכן סידר דברים לפני המקום שיענה לו אע"פ שלא הקדים להתפלל קודם הצרה ואמר בהתעטף עלי נפשי שהוא אזר הצרה אל ה זכרתי ואם כן איני ראוי שיענה לי ה' אמנם בעבור ב' סיבות שגרמתי ראוי שיענה לי סיבה ראשונה שראוי שתבא אליך תפילתי בעבור היותי אל היכל קדשך כאומרם ז"ל שהדג הביאו והעמידו בה כל ה' שבים כו' ואם כן בהיותי שם ראוי שיתכפר לי עוני כדרך הנכנס בירושלים שמתכפר כדכתיב וכפר אדמתו עמו סבה ב' בעבור שגרמתי שנתגיירו כל אנשי הספינה וזהו אומרו משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו חסדם מלשון חסד הוא חסדם שהוא ע"ז יעזובו סבה ג' שאני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי אשלמה כדחז"ל שנדר לעלות ללויתן לצדיקים לעתיד לבא ואם תאמר שזה אינו נוגע להקב"ה כלום לזה אמר ישועתה לה' שאז יהיה גם ישועה לה' לפי שעתה עמו אנכי בצרה ועתה נבא לביאור המאמר בפתח שער הדרוש אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם שנאמר חיו יחיה כו' וקשה שכל המצות מאריכים ימיו של אדם כאומרם ז"ל גילה הקב"ה שכר ב' מצות קלה שבקלות וחמורה שבחמורות ושכרם אריכות ימים בכיבוד אב ואם כתיב והארכת ימים ובשילוח הקן כתיב והארכת ימים הרי שגם כל המצות מאריכים ימיו של אדם ואיך אמר גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם שנראה שדוקא התשובה מארכת ימיו של אדם ולא שאר המצות והרב בעל בינה לעתים פירש שמן הדין היה שהחוטא ימות מיד אלא שהקב"ה חס עליו והניחו אולי יחזור בתשובה ונמצא שהתשובה מארכת ימיו של אדם שבעבור היות התשובה בעולם מניחים לזה בעולם ואינו מת אולי יחזור ע"כ: