מדרש האתמרי · פרק ה׳, ל׳

אולי יתעשת האלהים לנו ולא נאבד קשה שמאחר שהיו מבקשים רחמים הוה להו לומר אולי יתעשת ה' שהוא מדת רחמים ולא אלהים שהוא דין אמנם נראה לפרש עם הקדמה מפוארה משם המקובלים הביאה בעל קרבן מנחה ז"ל לתקן מאמר חז"ל הברכות מאלף ועד תי"ו והקללות מוא"ו ועד ה"א ולא עוד אלא שהן הפוכות כו' והנה ענין ההקדמה שידוע שהויה ב"ה הוא מידת הרחמים אמנם בתוספת הוא"ו בשם הוי"ה נעשה וה' שהוא ובית דינו והוא דין גמור אלהים הוא מדת הדין ובתוספת הה"א שאומר האלהים הוא רחמים פשוטים כו' ע"כ גם ידוע שהרשעים מהפכים הרחמים לדין הפך הצדיקים שמהפכים היין לרחמים ולזה אמר וה' הטיל רוח סערה אל הים כלומר בעבור שברח יונה מלפני ה' וחטא הפך הרחמים לדין והוסיף וא"ו בשם הוי"ה ב"ה ונעשה דין לפרוע ממנו וזהו וה' בוא"ו שהוא וב"ד שהוא דין ובא אליו רב החובל שהוא חכם מכלם ואמר לו קום קרא אל אלהיך אולי יתעשת האלהים לנו כלו' אולי בתפלתך יתעשת וישים אות ה"א באלהים להפכו לרחמים ועל ידי תשובת הצדיקים מהפכים הדין לרחמים ועם זה לא נאבד וזהו אומרו יתעשת האלהים בה"א לרמוז למה שפירשנו ודוק. ויפול הגורל על יונה אפשר לפרש שהגורל מעצמו עלה ונפל עליו כדרך שעלה בחלוק הארץ מעצמו כמו שדרשו ז"ל כי מלפני ה' הוא בורח כי הגיד להם יש להבין היכן הגיד להם ויש לומר שרמז להם שהיה בורח מלפני ה' במה שאמר להם ואת ה' אלהי השמים אני ירא דקשה דהוה ליה למימר ואת אלהי השמים והארץ אני ירא אמנם אמר אלהי השמים לרמז שהיה בורח לחוצה לארץ ששם הוא אלהי השמים משום שאינו משרה שכינתו בח"ל לז"א ואת אלהי השמים אני ירא הכונה בעון שבאתי במקום שהוא אלהי השמים מסבת זה אני ירא והוא בדרך שפרשו המפרשים ז"ל גבי שבועת אברהם לאליעזר כששלחו לרבקה שבתחילת השבועה אמר לו ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני גו' והזכיר כאן אלהי השמים ואלהי הארץ בהיות מדבר בענין ארץ ישראל באומרו אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו שהוא ארץ ישראל ובהיות היא ארץ ישראל הוא אלהי השמים וגם אלהי הארץ שא"י נפל לחלקו אמנם למטה אינו מזכיר ואלהי הארץ אלא אמר ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי בהיות שמדבר בחרן רצוני לומר שמדבר על מה שעבר עמו בחרן שהיא ח"ל ושם אינו משרה שכינתו והוא אלהי השמים שאינו משרה שם שכינתו: