מדרש האתמרי · פרק ה׳, י״ח

אמנם נ"ל דכונת חז"ל באומרם לעולם אל יביא עצמו לידי נסיון כלו' שהוא מעצמו אל יבקש מהקב"ה שיביא אותו לידי נסיון וזהו אומרו לעולם אל יביא עצמו שלא ישאל בפיו הנסיון כדוד שהביא עצמו משום שבהיות הוא מבקש ושואל הנסיון מהקב"ה יארע לעשות העבירה מהטעם עצמו של דוד דלא לימרו עבדא זכי למרי' ולכן אל יביא אדם עצמו להיות שואל הנסיון שלא יארע לו כדוד אמנם אם בפתע פתאום בא נסיון ע"י יעמוד בו אם יכול ולא יברח עצמו ממנו ולכן רבי חנינא ור' יונתן עמדו בנסיון מאחר שנזדמן בידם והאל עזרם שהם לא שאלו מהקב"ה על זה ועוד י"ל דרבי חנינא ורבי יונתן עמדו בזה הנסיון ליכנס לעמוד בו משום שראו הצלה פורתא בהיותם שניהם יחד ובהיותם שניהם זה מעכב לזה וזה מעכב לזה מעשות העבירה משום שזה מתבייש מזה וזה מזה מה שאין כן יחיד העומד בנסיון כדרך שאמרו ז"ל (בקידושין ד"פ ע"ב) לא יתייחד אדם עם שתי נשים אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים משום שזה מתבייש מזה וזה מזה כו באופן שיש הפרש בין אחד לב' וגבי ר"ה ור"י בעבור היותם ב' נכנסו במצב הנסיון ולכן דקדק בעל המאמר באומרו לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון כלומר אדם דייקא שהוא יחיד ודוק ר ובענין בעל תשובה י"ל שכיון שהוא בא כמזהיר שבא לעשות תשובה לכן אע"פ שיביא עצמו לידי נסיון לבא להתייחד עם אותה חשה מאחר שבא כמזהיר ובא לטהר מסייעין אותו אינו מתיירא שיבא לידי תקלה ע"י ולכן מחוי רב יהודה באותו מקום באותה אשה שאף שנמשך מזה שהבעל תשובה כדי שיהיה תשובתו שלימה ילך לבקש אותה אשה לעמוד עמה בנסיון אינו מתיירא שיבא תקלה ע"י אע"פ שיצרו תקיף עמה ביותר משום שבא לטהר מסייעין לו: