וקודם בואי לפרש כמה פסוקים מאנשי ננוה נקדים לפ' קושיא עצומה שיש בענין נסיון של דוד אמרו ז"ל במסכת סנהדרין (בפרק חלק דק"ז) לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון שהרי דהע"ה הביא עצמו לידי נסיון ולא עמד אמר להקב"ה מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ולא אלהי דוד אמר לו הם עמדו בנסיון אמר לו נסני כו' הלך והפך משכבו ונתעלמה ממנו ההלכה דאבר קטן יש באדם משביעו רעב מרעיבו שבע כו' וקשה טובא דכפי סברתו שמשביעו שבע והלך והשביע עצמו אין זו נסיון כלל ודרך משל אם אומר האדם בדרך נסיון אני יכול ליגע ידי בגחלת אם לוקח הגחלת בידו הוא נסיון אמנם אם לקחה בדבר מפסיק בין הגחלת ליד אין זו נסיון כלל גם כן בנדון של דהע"ה מאחר שסבר שמשביעו שבע והלך והשביע עצמו אין זו נסיון אם יבא אח"כ בידו דבר עבירה ולא היה עושה אותה שהרי היה שבע ולא יש שם נסיון אלא על מה שיצרו תוקפו ואינו עושה אותו כענין נסיונות של אברהם אע"ה:
מדרש האתמרי · פרק ה׳, ט״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.