מדרש האתמרי · פרק ד׳, ז׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ושמעתי במאמר זה על פ' ואקחה פת לחם שבראות אברהם שהיו הולכים סבר ערביים הם ומצחקים מענין המילה בסוברם סברת טורנוס' הרשע דמעשיו יתברך יותר נאים לזה אמר ואקחה פת לחם כלומר ועל ידי פת לחם שהוא מעשה בשר ודם תראו ותבינו דמעשה בשר ודם יותר נאים וע"י כך וסעדו לבכם כלו' החישבו לבכם בענין המילה כי טוב הוא. הרי למדנו שבהיות זאת המצוה כל כך חביבה ושקולה כנגד כל המצות גזר וצוה להכניס לתינוק מיד במצוה זאת יותר מכל שאר המצות כדכתיב ביום הח' ימול כו' לא צוה לגלחו מיד להכניסו במצות הפאה ובעבור סכנת התינוק לא צוה למולו מיד אחר ג' ימים כערלת האילן ג' שנים שראוי היה שיהיה כאילן משום שמשם למד אאע"ה שהמילה במקום זה מגזרה שוה של אילן נאמרה ערלה באילן ונאמרה ערלה באדם מה ערלת האילן מקום שעושה פירות אף ערלת האדם ממקום שעושה פירות כדחז"ל וא"כ ראוי היה שיהיה שוה בכל ענין שגם המילה יהיה אחר ג' ימים כאילן שהוא אחר ג' שנים אלא שראוי היה לעשות כן אמנם משום סכנה שעדיין התינוק חלוש לא צוה למולו לשלשה ואין לומר ונימול אותו לשלש שנים כאילן שהרי משום חבוב המצוה רצה הב"ה להכניסו מיד בה שאם לא היה סבת הסכנה היה מצוה למולו אחר ג' כאילן ובפי' הפרשיות שלי בפרשת עקב הארכתי במאמרים אלו השייכים למילה יע"ש:
נחלת הכלל · Warsaw, 1901

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.