מדרש האתמרי · פרק ד׳, ה׳

אמנם לי נראה לפרש שהביא לו חטים להראות שרצונו יתברך מתחילת בריאת האדם שיהיו מהולים ולכן ברא לאדם הראשון מהול כאומרם ז"ל אך בעבור אדם הראשון שאכל מן העץ והוא עץ החיטה כאומרם ז"ל נתלבשו כל הדברים בקליפה וצריך תיקון ועשיה וגם האדם נתלבש בקליפת הערלה וכשם שתיקון כל הדברים הוא אחר שנעשה בהם מעשה גם תיקון האדם אחר שנעשה בהם מעשה בהסרת הערלה ולכן הביא לו חיטין לרמוז שאדם הראשון באכלו מן החיטה גרם קליפת האדם שהרי הוא נברא מהול ונמצא שרצונו של הקב"ה במילה אלא שאדם גרם הנזק וכשם שהחטה צריך תיקון להיות גלוסקא ראויה לאכול כן האדם. ואפשר שעל זה לפעמים נולדים תינוקות מהולים לרמוז שרצונו של הב"ה שיהיו מהולים אך גרם החטא ודוק. עוד י"ל למה הביא חיטים למשל אך קודם יש לשאול דרבי עקיבא היה יכול להשיבו מיד שמעשה של ב"ו נאים במה שעושים גם הם שהרי התינוק יוצא בטיבורו לאויר העול' וחותכין אותו ומתקנים אותו הרי שמעשה בשר ודם נאים ואם כן למה לא השיב לו מזה אמנם לא השיב לו רבי עקיבא כן בעבור שהיה יכול להשיב שאני התם בחתיכת הטבור שהוא חיות לתינוק ואם לא יעשו כן ימות ולא יתקיים המין בעולם והקב"ה רוצה בקיומם דלא תהו בראה לשבת יצרה בעינן וליכא אבל גבי מילה חיים בין מהולים בין ערלים לעולם מעשיו של הקב"ה יותר נאים ולכן לא השיב ר"ע מענין הטבור אלא הביא מן החיטים להוכיח שאע"פ שחיים הערלים כמהולים עם כל זה יותר טוב היותם מהולים שהרי בחטה יש כמה הדרגות קמח וסובין ומורסן וסולת וכאלה רבות כו' וידוע שבין האוכלים קמח בין האוכלים סובין או מורסן כלם חיים אמנם הכל מודים שאכילת הקמח או סולת שנטרח בה יותר להוציאה שהיא יותר נאה ומשובחת גם בנדון המילה אע"פ שחיים הערלים כמהולים יותר נאה הדבר שנטרח יותר במילה שנעשית בה כמה מלאכות כדפרישית לעיל: