מדרש האתמרי · פרק ד׳, כ״ד

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

כתיב ביהושע זה הדבר אשר מל יהושע ודרשו חז"ל דבר אמר להם ומלן מהו הדבר שאמר להם שאין ראוים ישראל ליכנס לארץ עד שימולו עצמן שכך אמר הקב"ה לאברהם כשיקיימו ישראל מצות מילה יכניסם לארץ ישראל. ומה שייכות ענין המילה לכניסת ישראל לארץ ישראל. אלא כמו שאמר הכתוב ושמתם את דברי אלה וגו' וקשרתם וגו' ולמדתם וגו' וכתבתם וגו' למען ירבו ימיכם וגו' על האדמה וגו' ומצות מילה היא אחת ממצות התורה אשר על ידה יאריכו ימים ויזכו לרשת הארץ. ועוד שאמרו חז"ל גדולה מילה שדוחה את הנגעים ר"ל דוחה אותם מגוף האדם [ואע"פ שרש"י ז"ל לא פירשו כן אבל ע' פנים לתורה והמילה מבריא את האדם ומארכת ימיו כנ"ל מדכתיב למען ירבו ימיכם וגו' על האדמה ולכן שייכא מצות מילה שמארכת ימים לא"י שהיא ג"כ מארכת ימים לדרים עליה על פי התורה כאשר היה בעת שהיה המקדש קיים. כדרך שצוה האל יתברך שלא יכניסו ברזל למקדש שנאמר לא תנוף עליהם ברזל וגו' משום שהברזל מקצר ימיו של אדם והמקדש והמזבח מבאין חיים לאדם. אין ראוי שיהיו שני הפכים בנושא אחד כן הוא בענין המילה לא יכנסו ישראל ערלים לארץ ישראל שלא יהיו שני הפכים בנושא אחד:
נחלת הכלל · Warsaw, 1901

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.